איזה ספר!!

מה קורה פה? איך זה שכמעט כל ספר שאני קורא אני מהלל ומשבח? נראה לי שאולי זה מוכיח שבארץ שלנו נכתבים ספרים מצוינים. זהו סיפור אופטימי ונוגע ללב. סיפור על ידידות ועוד, בין אורי לזואי הדינוזאור. כתבה ואיירה רונית דינצמן. 73 עמ'. שמחתי לגלות סופרת חדשה זו. סגנון הכתיבה שלה מדויק וחסכני והשפה עכשווית וכמו שמדברים. יחד עם זאת, יש ערך מוסף לקריאה ומפגש דרך הקריאה עם מושגים ומלים מעבר ליום יום. יש גם מפגש עם תופעות ששומעים עליהם לפעמים רק בחדשות. תופעת תאונות דרכים הנה מכת מדינה. היא גם הכתה באורי ובאימא שלו. הנה אחד הקטעים מהספר: "אבא שלו נהרג ביום חורף סוער. הוא נהג במכוניתו בירידה מירושלים לכיוון תל-אביב. גשם חזק ירד,ואבא נסע לאט מהרגיל בגלל הכביש הרטוב ובגלל הראות הלקויה. הנהיגה האיטית שלו הרגיזה את הנהג שנסע במכונית מאחוריו. הוא הגביר את מהירות נסיעתו והחל לעקוף אותו. במהלך העקיפה החליקה מכוניתו על הכביש הרטוב, הוא איבד שליטה על ההגה והתנגש במכוניתו של אבא. אבא נהרג. הנהג שפגע בו נותר משותק בכל גופו." ( עמ' 32.)

ספר מרתק!

לא האמנתי, אבל תוך פחות מעשרים וארבע שעות סיימתי לקרוא את כמעט שלוש מאות עמודי הספר! תודה למוריאל שהמליץ לי על הספר. לספר יש הפי אנד בערבון מוגבל. המתחים ששררו בין הגיבורים לאורך הסיפור נפתרים. הרמוניה נוצרת בין כל הגיבורים שמייצגים או מסמלים מגזרים שונים בחברה. אינני יודע מה לחשוב על סוף כזה. האם הוא אמין? האם באמת כולם רוצים להיטיב אחד עם השני? האם בני אדם בעולם טובים מיסודם? אני רוצה להאמין שכן. אני מרשה לעצמי לפרש שזה גם השקפתה והמסר שרצתה להעביר הסופרת, מיכל אהרוני. העובדה שהוריה של יולי אינם מתאחדים מוסיפה אמינות לסוף. האם המסר האופטימי או החיובי של אינטגרציה שמצליחה ושיתוף פעולה מוצלח בין אנשים מקצוותיה השונים של החברה הוא כל כך תמים? העשירים עוזרים לעניים. האם ככה באמת בחיים האמיתיים? האם האנשים, הדמויות בספר הם אנשים "אמיתיים" , כאלה אנשים שאפשר לפגוש בחיים, ברחוב, במציאות? אני לא בטוח כלל. אולי הספר יוצר אשליה ואני תוהה מה היתרונות והחסרונות בלהאמין לעולם שמתאר הספר. כדאי לפתוח את נושא כזה לדיון כשמדברים עם הקורא על הספר. האם באמת ישראל היא מדינה שדברים כמו בספר קורים בה או יכולים לקרות בה? אני הייתי מאוד רוצה להאמין שכן. כי אם זה נכון אנו יכולים להיות גאים במדינה וגאים להשתייך לה. גם אם המציאות הפוכה מאשר מתואר בספר, זהו ספר מרתק שנוגע בנושאים חשובים ומעניינים, עשיר ברעיונות. עובדה. אני לא זוכר מתי קראתי בנשימה עצורה שלוש מאות עמודים.

מיתולוגיה בע"מ לעם.

ששה גבורים גדולים מאת שהם סמיט.

מקור התמונה: אתר טקסט: text.org

לספר מחדש סיפורים מהמיתולוגיה. מה כבר אפשר לצפות מה כבר אפשר לחדש? הרי הסיפורים קיימים כבר.

רבותי וגבירותי, לא דובים ולא יער. אחרי שתקראו את הספר ותהנו כמו שנהניתי. למדתי. כי הסיפורים מוגשים בצורה מעניינת. גם האיורים של הצייר אמיתי סנדי שהכנסתי את שמו לראש כעוד מאייר שכדאי לעקוב אחרי התפתחותו.

מוקי היה פה!!

רבותי וגבירותי!! מוקי היה פה, בכפר סבא. על פי מקורות יודעי דבר, הוא הקפיץ במוצ"ש האחרון את ברבי כ"ס.


מוקי הוא אחד היוצרים ששומר על אינטגריטי גם בזמנים קשים, ואני מעריך את זה. כשפנו למוקי בבקשה להשתמש בשיריו ב"כוכב נולד" הוא סירב. אולי הסיבה היא כפי שהוא שר "לא ימכרו אותי לאחוזי צפייה" ( בתקליט "באמת ומקרוב"). אין צורך להכביר במלים על כישרונו אבל כן לציין את הכאריזמה האישית הענקית שלו... והקול שלו... אייי..הקול שלו מחייך תמיד כי הוא כל הזמן מחויך. בקצור ובשלוש מלים אני אוהב אותו. זוג חברים שלי היה בהופעה. אלינור דיווחה לי שזאת הייתה הופעה בלתי נשכחת... אשריך אלינור שנהנית וגם כפרה עודד שנהנה. אלינור הזכירה לי את עברו בשב"כ ס ואת השיר הבלתי נשכח "נופל וקם" או "הדרך ארוכה ומפותלת" שאותו גם ביצע מוקי בהופעה.
אייייי, נותר לי רק לחכות להזדמנות שלי לחגוג עם מוקי.

איגרת מעולם האמת

מקור התמונה: אתר סימניה:
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=42441
מקושינסקי, קורנל
איגרת מעולם האמת
תרגום לעברית מהשפה הפולנית: ענת זיידמן.

הוצאת מרגנית.
ללא ציורים.
319 עמודים כולל בסוף הספר, ביוגרפיה על מקושינסקי מאת העורך יחיעם פדן.
זה עתה סיימתי קרוא שני ספרים נפלאים. הראשון: איגרת מעולם האמת. מה זאת איגרת? איגרת היינו מכתב. או הודעה. ועולם האמת? מה זה עולם? עולם זה הבחוץ. כל מה שבחוץ. זה כל מה שאנו רואים או חשים בחושים. אבל כשאנו מתים? העולם ממשיך להתקיים? רק אנו לא? ואיפה אנחנו לאחר שאנו מתים? שאלות טובות. תשובה אחת: בעולם האמת. נכון זה לא מדעי. זו אמונה. אבל אנשים האמינו ועדיין מאמינים בחיים לאחר המוות. אז נדחה את ההתפלספות על ואם זה נכון.
בספר איגרת מעולם האמת, מגלים שני בני דודים עניים שגרים ביחד בדירה קטנה בעיר הגדולה, מכתב שהיה מוחבא בתוך תמונתו של דוד שלהם שכבר מת. התמונה תלויה בסלון שלהם והמכתב נופל מתוך התמונה. כפי שאמרתי הדוד כבר מת
ולכן נקראה הספר איגרת מעולם האמת. המכתב הזה הוא בעצם צוואה. צוואה זהו מסמך או רשימה שמתייחסת לירושה. בני הדודים מאוד מתרגשים ומקווים שהמכתב יפתור להם את הבעיות בחיים.
זהו ספר לאוהבי הרפתקאות אבל לא רק. הוא מתאים גם לאוהבי חידות ותעלומות. זה ספר לפעמים מאוד מצחיק. לפעמים נוגע ללב. יש בו גם מוסר השכל למי שאוהב פילוסופיה וחוכמת לב.


הספר השני גם הוא מופלא לדעתי:


זהו ספר חודש אוגוסט שלי. הספר ש"עשה לי" באופן אישי את החודש.
כרטיס הספר:
שם הסופרת: אלה שגיא.
ציורים: אבי כץ.
חלומות אבודים.
ספריית פועלים- הקיבוץ המאוחד.
שנה: 2009.
148 עמודים.

אתחיל בהערה. שמתי לב לאחר שסיימתי את הספר לעיצוב העטיפה. ברצוני לציין לשבח את עיצוב העטיפה הזה. גאוני!! אמנות!! כל כך קולע בול!! תמונה אחת שמצליחה לתפוס ולהכיל חלק עיקרי מהסיפור. דוגמא מצוינת למשפט: תמונה שווה אלף מילים. אבל כאן התמונה אינה במקום המילים אלא אמצעי הבעתי אמנותי נוסף. מה רואים בתמונה. התמונה מחולקת לשניים: חלק קדמי ורקע. בקדמת התמונה, ילדת בית ספר בתלבושת אחידה אוחזת דגל. בדגל שהילדה מחזיקה מצוירים שני תינוקות. אחד בעל צבע בהיר והשני בעל צבע עור חום. התינוקות מחזיקים ידיים. ברקע: בתים, מגורים. מצד ימין נראה בית מטופח ומצד שמאל פחונים. בין שני המגורים, כלומר הבית המטופח והפחונים, עוברת גדר תיל. החלק האחורי של התמונה מייצג את המציאות , את החיים שבהם הילדה חיה. והחלק הקדמי ובעיקר הדגל, מסמל את החלום.

קוראים לדמות המרכזית בסיפור לי. יש לה אבא אימא ואח קטן, שקוראים לו יונתן. יש לה גם חברות ואהבות סודיות.

אני חושב שהספר הוא אמין. הוא לא מייפה מציאות. הוא מציג את המציאות דומה מאוד למה שבאמת בחיים. אני חושב שבזה כוחו. לדמויות בספר יש כוחות אבל יש להם גם חולשות. כמו לכל בני האדם- אנחנו לא מושלמים. יש בספר אופטימיות מסוימת כי אני חושב שלי, הדמות המרכזית עוברת שינוי חיובי: היא די סובלת לאורך הספר אבל בחלק האחרון מתחילים לקרוא לה דברים נפלאים. הסוף מפתיע כי הוא לא ברור. כלומר לא ברור אם לשמוח או להצטער. אינני רוצה לגלות את הסוף, אולם, אישית, הסוף היה לי קצת קשה. אבל למרות זאת, אני מעדיף סוף אמיתי אפילו שהוא קצת אולי כואב, כמו לפעמים בחיים. על פני סוף טוב שהכל בו נגמר יפה כזה, אבל זה שקרי כי בחיים.. כמו בחיים אין מושלם.

בלוג מעניין ורלבנטי המתייחס לספרות ילדים

אורי קציר, בלוגר ידוע, מתייחס ברשימותיו בבלוג שנקרא "אפלטון", לא אחת לתחום ספרות הילדים ומגלה ידע ובקיאות רבה. הנה שני קישורים לשתי רשימות מרשימות.

מיליקן, זמנהוף, קמלר ואלקחי: שלוש אסוציאציות היסטוריות מספרי ילדים ונוער


וגם בבלוג של אורי קציר, הומז' לזכרו של עודד בורלא. הטוב ביותר שקראתי עד כה.

http://www.aplaton.co.il/story_547