לא האמנתי, אבל תוך פחות מעשרים וארבע שעות סיימתי לקרוא את כמעט שלוש מאות עמודי הספר! תודה למוריאל שהמליץ לי על הספר. לספר יש הפי אנד בערבון מוגבל. המתחים ששררו בין הגיבורים לאורך הסיפור נפתרים. הרמוניה נוצרת בין כל הגיבורים שמייצגים או מסמלים מגזרים שונים בחברה. אינני יודע מה לחשוב על סוף כזה. האם הוא אמין? האם באמת כולם רוצים להיטיב אחד עם השני? האם בני אדם בעולם טובים מיסודם? אני רוצה להאמין שכן. אני מרשה לעצמי לפרש שזה גם השקפתה והמסר שרצתה להעביר הסופרת, מיכל אהרוני. העובדה שהוריה של יולי אינם מתאחדים מוסיפה אמינות לסוף. האם המסר האופטימי או החיובי של אינטגרציה שמצליחה ושיתוף פעולה מוצלח בין אנשים מקצוותיה השונים של החברה הוא כל כך תמים? העשירים עוזרים לעניים. האם ככה באמת בחיים האמיתיים? האם האנשים, הדמויות בספר הם אנשים "אמיתיים" , כאלה אנשים שאפשר לפגוש בחיים, ברחוב, במציאות? אני לא בטוח כלל. אולי הספר יוצר אשליה ואני תוהה מה היתרונות והחסרונות בלהאמין לעולם שמתאר הספר. כדאי לפתוח את נושא כזה לדיון כשמדברים עם הקורא על הספר. האם באמת ישראל היא מדינה שדברים כמו בספר קורים בה או יכולים לקרות בה? אני הייתי מאוד רוצה להאמין שכן. כי אם זה נכון אנו יכולים להיות גאים במדינה וגאים להשתייך לה. גם אם המציאות הפוכה מאשר מתואר בספר, זהו ספר מרתק שנוגע בנושאים חשובים ומעניינים, עשיר ברעיונות. עובדה. אני לא זוכר מתי קראתי בנשימה עצורה שלוש מאות עמודים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה